החלטה בתיק ב"ש 1510/08

א. ההליך

1.       בפני שני עררים, ושניהם הוגשו על החלטת בית משפט השלום בחדרה ( כב' סגן הנשיא, השופט סברי מוחסין) מתאריך 18.2.2008 בתיק ב"ש 1153/08.

          ואלה הם העררים:

(א)     הערר בתיק ב"ש 1510/08, בו עוררת המדינה (להלן - " העוררת") על החלטת בית המשפט קמא לשחרר את הנאשם (להלן - " המשיב") לחלופת מעצר.

(ב)     הערר בתיק ב"ש 1542/08, בו עורר המשיב על קביעת בית המשפט, בהחלטתו הנ"ל, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום שהוגש נגדו.

2.       בהסכמת באי כוח הצדדים, הדיון בשני העררים אוחד, והחלטתי זאת, משותפת איפוא לשניהם.

ב. ההליכים בבית המשפט קמא

3.       בכתב האישום שהוגש נגד המשיב מואשם המשיב בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, וכן בהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973.

4.       בכתב האישום נטען, כי בתאריך 28.1.2008, בסביבות השעה 16:00 אחר הצהריים, התקשר הנאשם לשוטר ממשטרת ישראל, המשרת בתחנת המשטרה בעיר אום אל פאחם, ואמר לו כדברים הבאים:

"פעם שעברה זרקנו רימון על הבית של ההורים שלך והפעם זה אתה, אני אירה בך עם הקלצ'ניקוב שלי, אני אוציא לך את המעיים שלך בתוך הכפר שלך בעוספיא, ואני אגיע לתחנה ובתוך התחנה אני אירה בך ... אני אירה בתחת של אחותך ובתחת שלך."

          בשעה 17:00, דהיינו כשעה לאחר שיחת הטלפון הנזכרת, נעצר המשיב, ובעת שנעצר נמצא כי הוא מחזיק סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.23 גרם נטו.

5.       לצד כתב האישום שהוגש נגד המשיב, הוגשה לבית המשפט קמא בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט קמא מצא, כי בחומר הראיות שנאסף יש ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום, וכן מצא כי קיימת עילה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. עם זאת, החליט בית המשפט קמא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, וקבע כי המשיב יהיה נתון במעצר בית מלא בכל יום החל משעה 20:000 בערב ועד למחרת בבוקר בשעה 06:00, בפיקוח אחיו מוסא, וכן חייב בית המשפט קמא את המשיב להפקיד סך 3,000 ש"ח במזומן בקופת בית המשפט.

ג. טענות הצדדים בעררים שלפני

6.       בערר שהגישה העוררת טוענת העוררת, כי משמצא בית המשפט קמא שקיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות נגד המשיב בכתב האישום, וכי קיימת עילה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים, כי אז היה עליו להורות על מעצרו, ולא היה מקום לשחררו לחלופת מעצר. לטענת ב"כ העוררת, האיום שהשמיע המשיב כנגד שוטר, הממלא תפקידו, מצביע על מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. זאת ועוד, אפילו היה מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, כי אז לא היה מקום לשחררו לחלופת המעצר שנקבעה, באשר חלופה זאת כלל אינה מאיינת את מסוכנותו של המשיב, ולמעשה מאפשרת למשיב להמשיך ולאיים על השוטר, וקיים חשש שאף ינסה להוציא את האיום אל הפועל.

7.       לעומת טענות העוררת בערר שהוגש מטעמה, טען ב"כ המשיב, בערר שהגיש מטעם המשיב, כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו, שקיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום. לטענת ב"כ המשיב, משלא קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, כי אז כלל לא היה מקום להורות על מעצרו של המשיב, וממילא לא היה מקום לשחררו לחלופת המעצר שנקבעה. על כן, לטענת ב"כ המשיב, יש לבטל את החלטת בית המשפט קמא, ולהורות כי המשיב ישוחרר ללא כל תנאי המגביל את חירותו ואת חופש התנועה שלו.

ד. ראיות לכאורה

8.       מחומר החקירה עולה, כי האירועים באותו יום החלו כאשר המשיב נסע עם חברו, אחמד ג'בארין וכינויו שייטון, מהישוב כפר קרע לכיוון העיר אום אל פאחם. השניים הובילו רהיטים מבית בישוב כפר קרע למרפדיה של אחיו של המשיב באום אל פאחם. בסביבות השעה 15:00 נעצרו המשיב ושייטון ליד צומת קרע על ידי המשטרה, והמכונית בה נסעו נערך חיפוש למציאת סמים. במכונית לא נמצאו סמים כלשהם, והשניים הורשו להמשיך בדרכם. המשיב מסר בהודעתו, שבעת ביצוע החיפוש, ראה את השוטר המאויים וזיהה אותו. אף השוטר המאויים מסר באחת מהודעותיו, כי ראה שהמשיב זיהה אותו.

9.       מתברר כי בין השוטר שאוים ובין המשיב קיימת היכרות ארוכה, על רקע עבודתו של השוטר בתחנת המשטרה באום אל פאחם. מחומר החקירה עולה, שלטענת המשיב, השוטר שאוים מתנכל לו. אציין, כי אינני מוציא מכלל אפשרות שהמשיב, מנקודה ראייתו הסובייקטיבית, אכן סבור שהשוטר מתנכל לו. ואולם, בראייה כוללת של התמונה, נראה כי מדובר בשוטר נאמן המבצע את עבודתו, והנתקל מעת לעת במשיב על רקע פעילותו העבריינית המגוונת של המשיב, כפי שהמשיב עצמו פרש אותה בפני מדובב שהיה עמו בתא המעצר, והמקיפה בין היתר סחר בנשק. עם כל הכבוד למה מצפה המשיב? האם הוא מצפה לכך שהוא ימשיך לעסוק בפעילותו העבריינית, והמשטרה תעמוד מנגד ?

10.     נראה לכאורה כי האיומים הנטענים בכתב האישום, כלפי השוטר המאויים, בוצעו בצורה מתוחכמת. המאיים התקשר ממכשיר טלפון שהיה בבעלותו של שייטון, וזאת לפי מספר הזיהוי של המכשיר, הצרוב במכשיר הטלפון עצמו (דמתקרא - " מספר הברזל"). נזכור, כי שייטון היה באותו יום עם המשיב, למעט שני פרקי זמן קצרים המתוארים בהודעתו של שייטון (הודעה מיום 28.1.2008 גיליון מס' 2). אוסיף ואציין, כי שייטון מסר, שכאשר הוא והמשיב הגיעו למרפדיה של אחיו של המשיב, שייטון הניח את מכשיר הטלפון שלו לטעינה.